בעבר ההכרויות היו רק במועדונים, לימודים, צבא, תעסוקה ושידוכים. לאנשים רבים לא האיר המזל ובשום מסגרת לא הכירו את "האחד" עד שהגיעו אפילו לשידוך של המשפחה.
כיום הדרך הנפוצה ביותר להכיר את בני המין השני היא בבית באמצעות האינטרנט. האינטרנט, שצבר תאוצה בשנים האחרונות טומן בתוכו שלל דרכים להכיר אנשים בכלל ובני זוג בפרט.
עולם חדש לגמרי נפתח עם האינטרנט, אבל האם זה כה ורוד? האם זה טוב או רע? כמובן שאין תשובה חד משמעית.
היתרון הגדול ביותר שמגיעים לקהל רב של אנשים ובמקום להכיר רק בעבודה או דרך חברים, כעת אפשר להכיר מכל מיני מקומות בארץ.
להרבה אנשים גם יותר נעים להכיר דרך הרשת, מול מסך ורק באמצעות כתיבה - נותן הרבה יותר ביטחון. יודעים שמסתכלים הרבה יותר בתוך הקנקן ופשוט יותר וקל להיות האני העצמי.
הדרכים להכרויות גם פשוטות יותר.
הדרך המקובלת והנוחה ביותר להכרויות היא להרשם לאחד מאתרי ההכרויות השונים. כל יום ישנם אתרים חדשים ומשוכללים יותר. אם בעבר אתרי ההכרויות היו לוחות מודעות סטטיים כעת יש אפשרות להרכיב כרטיס שלם המפרט בדיוק מי כל משתמשת ומה היא מעוניינת למצוא בבת הזוג. אני, למעשה, לא מציינת מהן הדרישות אך משתמשת בסינון התוצאות. למשל, חשוב לי שבן זוגי יגור במרכז ומעדיפה שיהיה בעל רישיון. לי, בגלל בעיות הניידות שלי, דברים אלו הכרחיים. אני מחפשת גם בטווח גילאים שנראה לי סביר ובלי לפגוע באף אחד, אני כרגיל גם מסננת השכלה. חשוב לי שלבן הזוג תהיה לפחות השכלה על-תיכונית ומקצוע בו הוא עובד. מקווה שאף אחד לא רוצה להרוג אותי עכשיו...... אתרים רבים כבר מצויידים עם פורומים וצאטים כך שהאינטראקציה בין המשתמשים קלה יותר.
לא רק אתרי הכרויות מסייעים במטרה. ישנם פורומים וחדרי צאטים ואין הכוונה רק לצאטים ופורומים בנושאי הכרויות. ניתן להכיר אנשים בפורומים ספציפיים בנושא המשותף לכל המשתמשים בו, בין אם זה תחביב או עיסוק ואפילו תוכנית טלויזיה אהובה. למשל, אני כמעט הכרתי בן זוג דרך פורום בנושא מדע בדיוני. עם דגש על הכמעט...
הרבה מבצעי חיפוש נערכים במוסדות האייסיקיו והמסנגר, בהם רואים משתמשים לפי גיל ומקום מגורים, מצרפים אתם לרשימה ופונים בשאילתה המוכרת: גיל/מין/מקום. אישית, אני שונאת שיטה זו וכרגיל מוחקת ואף חוסמת משתמשים כאלו, שסתם ככה פתאום, חודרים לי לפרטיות.
הבעיות עם שיטת ההכרויות באינטרנט כרגיל מתגלות בשלב הפגישה. פתאום רואים את הקנקן. לא תמיד יש את המשיכה המיידית לה מצפים. פתאום מדובר בשני אנשים זרים ופעמים רבות נעלמות המילים. מנסים לנהל שיחה שנעצרת כאשר הצד השני מראה סימני אכזבה בולטים. כך נוצר מצב בו מושכים את החצי שעה - שעה מתוך נימוס ואז נפרדים לשלום. לפעמים זה לא נורא כלל ופשוט מעבירים ערב נחמד, שלעיתים אף מוביל לידידות. אולם, לעיתים קרובות זה מעיק וחוזרים הביתה מאוכזבים ופגועים.
הבעיה העיקרית היא שלפעמים משקרים קצת יותר מידי ואז כבר לא מדובר רק באכזבה רגעית, כי אם גם בסכנה. לפעמים אותו בחור נחמד מתגלה כאנס או שודד ואפילו היה מקרה שמחבלת פלסטינית גררה כך ישראלי תמים שלא זכה לעוד יום בחייו.
למזלי, עדיין לא נתקלתי בסכנה אמיתית אבל מספיק התאכזבתי, מספיק ניכוותי ויותר מידי פעמים נפגעתי. דייט אחד היה נפלא. אמנם היה לנו ברור שזה לא זה ושאהבה לא תצמח כאן, אך השיחה קלחה, הערב היה חביב מאוד וידידות כיפית צמחה ממנו. פעמים אחרות היו די סתמיות. לא יצאתי בכאב לב או משהו כזה, חלילה, אבל גם הרגשתי שהלך לי לילה. שתי פגישות היו לי ממש סיוט. אחד הגיע אלי והתיישבנו במכונית שלו והוא מנה את הסיבות למה אנו לא מתאימים, כשהדגש היה שאצלו הנכות קלה ואצלי המצב קצת יותר מסובך. יצאתי פגועה לחלוטין. הפעם השנייה היתה בעזריאלי ואכזבתו של בן זוגי היתה גלוייה וכל חמש דקות הסתכל על השעון. באותו לילה בכיתי.
כמובן, שמעתי על זוגות שצמחו מהאינטרנט. היה אותו קליק ראשוני וקשר נברא. למעשה, אני יודעת על מספיק זוגות שהכירו באינטרנט והגיעו לחופה. לא בצחוק, אפילו שני זוגות שהכירו בפורום נכים בוויי-נט. בפורום שאני ניהלתי.
האמת היא שאני מודה שלי נמאס מההכרויות האלו. נפגעתי יותר מידי והתאכזבתי מספיק. אני לא בטוחה כבר מה לעשות ומחפשת שיטות חדשות. אולי אכיר במסיבה ואולי חברה תכיר לי. אולי אכיר אפילו בסופר ולאחרונה גם מפנטזת להכיר דרך הכתיבה שלי. אז בבקשה, החזיקו לי אצבעות...
כיום הדרך הנפוצה ביותר להכיר את בני המין השני היא בבית באמצעות האינטרנט. האינטרנט, שצבר תאוצה בשנים האחרונות טומן בתוכו שלל דרכים להכיר אנשים בכלל ובני זוג בפרט.
עולם חדש לגמרי נפתח עם האינטרנט, אבל האם זה כה ורוד? האם זה טוב או רע? כמובן שאין תשובה חד משמעית.
היתרון הגדול ביותר שמגיעים לקהל רב של אנשים ובמקום להכיר רק בעבודה או דרך חברים, כעת אפשר להכיר מכל מיני מקומות בארץ.
להרבה אנשים גם יותר נעים להכיר דרך הרשת, מול מסך ורק באמצעות כתיבה - נותן הרבה יותר ביטחון. יודעים שמסתכלים הרבה יותר בתוך הקנקן ופשוט יותר וקל להיות האני העצמי.
הדרכים להכרויות גם פשוטות יותר.
הדרך המקובלת והנוחה ביותר להכרויות היא להרשם לאחד מאתרי ההכרויות השונים. כל יום ישנם אתרים חדשים ומשוכללים יותר. אם בעבר אתרי ההכרויות היו לוחות מודעות סטטיים כעת יש אפשרות להרכיב כרטיס שלם המפרט בדיוק מי כל משתמשת ומה היא מעוניינת למצוא בבת הזוג. אני, למעשה, לא מציינת מהן הדרישות אך משתמשת בסינון התוצאות. למשל, חשוב לי שבן זוגי יגור במרכז ומעדיפה שיהיה בעל רישיון. לי, בגלל בעיות הניידות שלי, דברים אלו הכרחיים. אני מחפשת גם בטווח גילאים שנראה לי סביר ובלי לפגוע באף אחד, אני כרגיל גם מסננת השכלה. חשוב לי שלבן הזוג תהיה לפחות השכלה על-תיכונית ומקצוע בו הוא עובד. מקווה שאף אחד לא רוצה להרוג אותי עכשיו...... אתרים רבים כבר מצויידים עם פורומים וצאטים כך שהאינטראקציה בין המשתמשים קלה יותר.
לא רק אתרי הכרויות מסייעים במטרה. ישנם פורומים וחדרי צאטים ואין הכוונה רק לצאטים ופורומים בנושאי הכרויות. ניתן להכיר אנשים בפורומים ספציפיים בנושא המשותף לכל המשתמשים בו, בין אם זה תחביב או עיסוק ואפילו תוכנית טלויזיה אהובה. למשל, אני כמעט הכרתי בן זוג דרך פורום בנושא מדע בדיוני. עם דגש על הכמעט...
הרבה מבצעי חיפוש נערכים במוסדות האייסיקיו והמסנגר, בהם רואים משתמשים לפי גיל ומקום מגורים, מצרפים אתם לרשימה ופונים בשאילתה המוכרת: גיל/מין/מקום. אישית, אני שונאת שיטה זו וכרגיל מוחקת ואף חוסמת משתמשים כאלו, שסתם ככה פתאום, חודרים לי לפרטיות.
הבעיות עם שיטת ההכרויות באינטרנט כרגיל מתגלות בשלב הפגישה. פתאום רואים את הקנקן. לא תמיד יש את המשיכה המיידית לה מצפים. פתאום מדובר בשני אנשים זרים ופעמים רבות נעלמות המילים. מנסים לנהל שיחה שנעצרת כאשר הצד השני מראה סימני אכזבה בולטים. כך נוצר מצב בו מושכים את החצי שעה - שעה מתוך נימוס ואז נפרדים לשלום. לפעמים זה לא נורא כלל ופשוט מעבירים ערב נחמד, שלעיתים אף מוביל לידידות. אולם, לעיתים קרובות זה מעיק וחוזרים הביתה מאוכזבים ופגועים.
הבעיה העיקרית היא שלפעמים משקרים קצת יותר מידי ואז כבר לא מדובר רק באכזבה רגעית, כי אם גם בסכנה. לפעמים אותו בחור נחמד מתגלה כאנס או שודד ואפילו היה מקרה שמחבלת פלסטינית גררה כך ישראלי תמים שלא זכה לעוד יום בחייו.
למזלי, עדיין לא נתקלתי בסכנה אמיתית אבל מספיק התאכזבתי, מספיק ניכוותי ויותר מידי פעמים נפגעתי. דייט אחד היה נפלא. אמנם היה לנו ברור שזה לא זה ושאהבה לא תצמח כאן, אך השיחה קלחה, הערב היה חביב מאוד וידידות כיפית צמחה ממנו. פעמים אחרות היו די סתמיות. לא יצאתי בכאב לב או משהו כזה, חלילה, אבל גם הרגשתי שהלך לי לילה. שתי פגישות היו לי ממש סיוט. אחד הגיע אלי והתיישבנו במכונית שלו והוא מנה את הסיבות למה אנו לא מתאימים, כשהדגש היה שאצלו הנכות קלה ואצלי המצב קצת יותר מסובך. יצאתי פגועה לחלוטין. הפעם השנייה היתה בעזריאלי ואכזבתו של בן זוגי היתה גלוייה וכל חמש דקות הסתכל על השעון. באותו לילה בכיתי.
כמובן, שמעתי על זוגות שצמחו מהאינטרנט. היה אותו קליק ראשוני וקשר נברא. למעשה, אני יודעת על מספיק זוגות שהכירו באינטרנט והגיעו לחופה. לא בצחוק, אפילו שני זוגות שהכירו בפורום נכים בוויי-נט. בפורום שאני ניהלתי.
האמת היא שאני מודה שלי נמאס מההכרויות האלו. נפגעתי יותר מידי והתאכזבתי מספיק. אני לא בטוחה כבר מה לעשות ומחפשת שיטות חדשות. אולי אכיר במסיבה ואולי חברה תכיר לי. אולי אכיר אפילו בסופר ולאחרונה גם מפנטזת להכיר דרך הכתיבה שלי. אז בבקשה, החזיקו לי אצבעות...
תגובות