אני גרה עם בן זוגי, יוסי וולברג, כבר שנתיים, מתוכן אנחנו נשואים כבר קצת יותר משבעה חודשים, ואין מה להגיד טוב לנו יחד - מאוד. אנחנו נהנים לראות טלויזיה יחד, נהנים משיחות טובות, נהנים מיציאות כייפיות ובכלל מזוגיות מופלאה.
ילדים אין לנו, וגם כלב לא. יש לנו חתול (מצד יוסי :-)) ו... מטפלת מהפיליפינים.
בעבר לא הייתי צריכה מטפלת, כלומר כילדה ונערה ואף כבחורה צעירה, נעזרתי רק בהורים, אך התבגרתי לאט לאט, הכרתתי את יוסי והבנתי שהעניין של מגורים עם ההורים כבר הולך להסתיים.
לתחזק בית ברור שלא יכלתי, ולבשל לא יודעת (אף כי אם זה היה רק אני הייתי יכולה לחיות על אוכל מוכן ומשלוחים). לכבס, מה זה בכלל? לנקות...? זה משהו שאמא שלי עושה או המנקה. חוץ מזה, כמובן יש את הפעמים שאני חשה ברע, עם חוסר יציבות ועם בחילות, ואז אני בכלל צריכה עזרה.
כך שדי ברור שלבד לא יכלתי להסתדר, וכי אני באמת אוהבת את יוסי, ברור שלא רציתי להפיל עליו הכל. יש לו גם את החיים לבד, וגם את הרצונות שלו, ולא היה הוגן להפוך אותו לבן זוג, עקר בית ומטפל בבת-אחת.
כך החלטתי, עוד כשאני גרה עם ההורים, לקחת מטפלת זרה, שתוכל לעזור לי, ובכך להיות פחות תלויה באמא-ואבא.
טוב, בהתחלה לקחתי מטפלת מנפאל, והאמת שהיא לא עזרה מספיק ועשתה די הרבה צרות. הפוסט לא עליה, אז פשוט אומרת שפיטרנו אותה ולקחנו מישהי אחרת, המטפלת העכשווית שלי.
לפני שאני ממשיכה להגיד איך זה להיות זוג עם מטפלת ברקע, חשוב לי מאוד לציין שהיא באמת מטפלת טובה. גם עושה את עבודתה כמו שצריך, גם נותנת לנו מספיק פרטיות וגם הפכה לי למעין חברה.
לאחר המטפלת הקודמת, ואחרי כל הסיפורים ששמעתי, אני באמת מרוצה ואין תלונות.. אבל... אבל...
אנחנו זוג צעיר ובתחילת דרכינו. אני רואה זוגות אחרים, ומבינה שאנחנו לא כמותם. אין לנו ממש את הפרטיות (כמה שהיא באמת לא מפריעה) ואין לנו את הלבד שכל זוג צריך(?) וגם לא לשכוח שאני צריכה לשלם לה משכורת (יוצא בערך כמו שכירות נוספת...)
יש פעמים שאנחנו מדברים, ופתאום נזכרים שאנחנו לא לבד. כמו כן, כשקונים, צריכים כמובן לקנות לשלושה אנשים (ואנחנו כמובן עושים זאת ולא חוסכים על המטפלת). בנוסף, לפעמים רואים טלויזיה ואז היא באמצע.
ולא רק עם יוסי אני חשה בזה, לפעמים למשל אנחנו אצל אחותי ואני רוצה לשחק עם הילדים והיא מביאה לי משהו. יויצא מכל המצב - שאת המטפלת אני רואה עכשיו הכי הרבה בחיים והיא שם בהכל ועם כולם...
שוב, למזלי לפחות יש לי מטפלת באמת בסדר. אנחנו באמת בקשר טוב, רק שלפעמים זה מרגיש שהיא לא לגמרי שייכת ולפעמים זה מרגיש כמו אדם זר בבית.
בטח גם לה זה לא הכי קל.. יש לה בעל וילדים בפילפינים והיא חיה פה את החיים של מישהו אחר