בטור זה אני אספר לכם על שלושת הקשרים הרציניים שהיו לי, עם התקוות, הציפיות, האהבה והאכזבה. סך הכל שמחה שהיו לי אותם קשרים, אבל אני עוד מחכה. מחכה לאחד והיחיד, לאביר על הסוס הלבן.קודם כל, כנראה כדאי שתכירו אותי קצת יותר. אני נורית, בת 29 ויום בידיוק. אני נולדתי עם מחלה גנטית ועקב המחלה, יש לי בעיות בריאותיות שונות, כשבעיקרן עקמת בגב וחוסר ראייה לנהיגה. בעיות אלו גרמו להתחיל יחסית מאוחר את מסלולה אהבה והדייט הראשון שלי היה בגיל עשרים. אורי היה הדייט הראשון. את אורי הכרתי דרך מגזין לאנשים עם מוגבלויות. פרסמתי שם הודעה וכמה חזרו אלי. לא התלהבתי מאיש, מלבד אורי. היה בו קסם ששבה אותי ישר מהתחלה. הבעיה העיקרית היתה שהוא גר בצפון. בהתחלה היה מגיע אלי למפגשים קצרים, שאחריהם היה נוסע לדודו לישון שם. לי זה היה מצויין. נפגשנו ובתור התחלה זה לא היה הרבה מידי. לאחר כמה פעמים כאלו, ביקש לישון בביתי. על אף התנגדות ההורים, אני הסכמתי וכך מצאתי עצמי סוף שבוע ראשון מבלה עם בן זוג. חשוב לי שוב להזכיר שלא היה לי כלל ניסיון ומודה שיחסי מין היו הדבר האחרון בראשי. אורי, כפי שאתם מבינים, לא היה כך. כבר באותו לילה ניסה להתקדם קצת מעבר לנשיקה והחיבוק המקובלים עלי. ניסיתי להדוף אותו ללא הצלחה ואז רציתי לצעוק, יודעת שהורי בחדר הסמוך. אורי נבהל ושב לצד שלו במיטה. אני נרגעתי אך אורי לא היה מרוצה. כך שפעם הבאה שרצה להגיע אלי כבר ההתלהבות פחתה מצד שנינו. שוב אורי ישן אצל דוד ובסיום הסוף שבוע ציין שהמרחק בעייתי מידי. מאוכזבת, הסכמתי איתו ולא ראיתי אותו שוב. 

הקשר הבא היה הקשר הכי קסום שהיה לי ואני אישית מחשיבה את בן לחברי הראשון ולאהבה הגדולה בחיי.

את בן  פגשתי בבית קפה בפגישה מיוחדת לאנשים עם מוגבלויות. לפגישה הזאת הגעתי בלי חשק בכלל. לא אהבתי את הרעיון שנפגשים רק בכלל נכות וגם היה לי מבחן חשוב למחרת. בכל מקרה חברתי שירה גררה אותי לשם והופ, מיד שראיתי אותו, נדלקתי. חגי היה כל מה שרציתי בבן זוג ויותר. נראה מצויין, משעשע חכם ואחד ככזה שניתן לשוחח איתו על כל דבר שבעולם. ההדלקות היתה הדדית וכבר למחרת נפגשנו לגלידה. מאז נפגשנו כל יום שישי כמעט והאהבה פרחה. זוכרת עדיין את השירים הרומנטיים שכתב לי ואיך ציין בכתבה שלו על אהבתו עלי. הייתי בעננים ומלבד מריבות וקשיים פה ושם, הקשר היה נפלא, היה חלומי. דבר ראשון שאני זוכרת שהכעיס אותי היה כאשר בן טס לארה"ב דווקא ביום השנה שלנו ואפילו לא הציע לי להצטרף. כה כעסתי. לא יכל לדחות זאת ביום? אבל הבלגתי. ככה היינו און ואוף בקשר במשך שנתיים, כשבסוף אמר שיטוס לארה"ב לתמיד. בזה תם הקשר. קצת התכתבנו ואפילו נפגשנו לדייט חלומי באחת מהחופשות שלו, אך מעבר לזה כבר היה רק עבר. הקשר תם, אך בהחלט לא נשכח.קשר נוסף עם מרחק גדול מידי היה עם תום. הפעם הקשר היה מאוד רציני. תום גר בדרום והכימיה היתה מיידית. כבר עבר זמן, כך שהתפתחתי והסכמתי מיידית שישאר אצלי במשך סוף השבוע. הסוף שבוע הראשון עבר כחלום וידעתי שאני מאוהבת. דיברנו הרבה, נסענו לסרט ואף התכרבלנו במיטה יחדיו. הכל היה מושלם. כל סוף שבוע חיכיתי בכיליון עיניים שתום יגיע וכל פעם הביא לי מתנה חדשה. השיחות הרומנטיות נמשכו וכך גם האהבה והחיבוקים. לא היתה מאושרת ממני. בעיקר לאחר שקיבלתי את האישור המייוחל מהמשפחה ומהחברות.זהו, רשמית יכלתי להגיד שיש לי חבר.אני ותום המשכנו להפגש ואז ביקש שאגיע אליו לערד. הסכמתי. בכל זאת כבר היינו בקשר זמן רב וגם סיקרן אותי לפגוש הוריו. כך מצאתי עצמי בסו"ש ראשון ללא הורי. אין לי מה להגיד. הסוף שבוע היה פשוט מאכזב. תום גם לא פגש אותי מיד בהתחלה וגם כל הסוף שבוע חשב על דבר אחד, ולפני שאתם מסתכלים עלי בתמיהה, לא מדובר על מה שאתם חושבים. תום חשב רק על הטלויזיה. כל אותו סוף שבוע לא מש ממנה. אחרי כל הנסיעה הארוכה והכל, אכזבה אחת גדולה. הבלגתי. קשר טוב מידי לתת לסו"ש אחד להרוס. המשכנו בקשר ואני העלתי יותר ויותר את האפשרות שיעבור למרכז ונגור יחד. תום הסכים מיד. שמחתי וכבר ראיתי חתונה בעיני ראשי, כאשר יום אחרי יום, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש ותום לא עשה כלום כדי לעבור. בסוף הודה שחושש משינוי ולא רואה עצמו עוזב את בית הוריו. בזה הקשר תם. לא הפריע לי שנתיים לצאת ככה, אבל כל החיים???? ולא, לא רציתי לגור בדרום.זהו, זו ההיסטוריה הארוכה שלי בקשרים. היו עוד כמה, אך שלא החזיקו מעל חודש ולאחרונה שוב פגשתי מאוד נחמד שגר בירושלים. הבחור באמת מוצא חן בעיני אך כבר בהתחלה אמר שלא יעבור למרכז ומצטערת, לא מוכנה ודה-זה-וו הזה