אני אף פעם לא למדתי במסגרת חינוך מיוחד. למעשה זה אף פעם לא עלה בדעתי או בדעת הורי. לא בטוחה אפילו למה. כנראה פשוט לא ראינו צורך בכך. נראה לי שבעברינו חיינו קצת בהכחשה. לא ראינו שאני נכה, אלא אחת ככולם, אחת בריאה ורגילה, רק עם מחלה. זו הסיבה כנראה שאיש מאיתנו לא ראה את החינוך המיוחד אפילו כאפשרות. במבט לאחור אני מאוד שמחה שכך. אמנם לא היה לי הכי קל בלימודים אבל הצלחתי לא רע וברור לי שלא הייתי מגיעה למצבי כיום, תואר שני במידענות, תעודת עיתונאות, עובדת ועם ספר ראשון בדרך, אם הייתי לומדת במסגרת חינוך מיוחד. אז לי בכל מקרה חינוך רגיל היה התשובה. אבל איך זה אצל שאר הנכים? האם עדיף חינוך רגיל או חינוך מיוחד?

אני רואה כל כמה זמן אנשים שמתפשרים בתחומים השונים בחיים כמו לוותר על שוקולד או יום אחד לא לאכול פיצה ולפעמים צריך לקנות מחשב ברמה פחות גבוהה בגלל מחיר ועוד הרבה דברים דומים.החשש הגדול ביותר זה להתפשר באהבה. כלומר אם הגבר רוצה כל יום ובגלל בת הזוג עושים זאת רק שלושה פעמים. אז כמה באמת צריך להתפשר בשביל השני? זאת כבר נראה.

פרק 2

כאשר הגעתי הביתה הופתעתי מחיבוקה של אימא. היא ליטפה אותי והביטה בגאווה. במהלך הלילה עדכנתי את הורי על עינב. סיפרתי הכל ואפילו על הפרמדיק, שהכיר את אבא. סיפרתי הכל, משמיטה רק שני דברים: האלכוהול, עליו לא ידעתי והתאונה. ידעתי שאני לא בסדר וידעתי שאני צריכה לספר את האמת אך ההערכה שראיתי בעיני הוריי, מנעה ממני להודות.

"מי שמפליאה אותי, זו רעות", אמרה אימא "חשבתי אותה להרבה יותר אחראית. אני מופתעת שהיא נעלמה ברגע שנתקלה בבעיה. אני אדבר איתה בהזדמנות".

לפני שהספקתי למחות, הורי יצאו מהחדר, ואני נותרתי לבדי עם המחשבות.

 אני אף פעם לא כתבתי יומן. לא נראה לי מושך מספיק. אבל קבלתי בדיוק' מתנה יומן לרגל תחילת השנה אז החלטתי למה לא. אולי זה ישפר את חיי. אולי אני אוהב זאת. אז ככה: אני מיכל, בחורה טיפוסית בת 16 (עוד כשבועיים למעשה). שערי בלונדיני ועיני ירוקות. גובה מטר שישים ומשקל, טוב, יחסית רזה. לאחר דיאטה... אני גרה עם המשפוחה: הורים ואחותי הגדולה בת העשרים ושתיים. ליאתי. יש לי שתי חברות טובות שהן גלית ואירית ואוייבת ותיקה, רינת. אה, והכי חשוב, יש לי כלבונית מעורבת מקסימה בשם אנג'י. למעשה הדבר היחידי שחסר לי זה בן זוג אך מי יודע? אולי השנה אכיר מישהו. בכל זאת מתחילה את יא' ועוברת לכיתה חדשה במגמה סוציולוגית. אני לא משתגעת על לימודים וגם לא אחת שמתעבת אותם. זהו, זאת אני. אה.. כמעט שכחתי, אני נכה מלידה.